ההתיישבות היהודית החדשה בחבל עזה

בי“א בתשרי תשל“א, 11.10.70, הוקמה היאחזות נח“ל כפר-דרום – היאחזות ראשונה אחרי השיחרור. זו היתה תחילת ההתיישבות היהודית בחבל עזה. חידוש היישוב בכפר-דרום נתפס כמעשה של צדק היסטורי . 
כפר-דרום עלה על הקרקע בי“א בתשרי תש“ז - 1946, במסגרת עליית 11 הנקודות בנגב, על אדמות הקרן הקיימת לישראל שנקנו מפרדסן בשם טוביה מילר שביקש להקים במקום יישוב יהודי ולא הצליח. במלחמת העצמאות החל הצבא המצרי, כצבאות רבים במהלך ההיסטוריה, את מסע הכיבוש של ארץ-ישראל דרך חבל עזה. וכאן הוא מצא טריז התקוע לו “כעצם בגרון“. המצור היה ארוך והסתיים כאשר פקודה מפורשת של המטכ“ל אילצה את חברי כפר-דרום לפנות את יישובם. 

התגברות הטרור בתחילת שנות השבעים הגבירה את ההצעות לזירוז ההתיישבות, כתשובה ציונית לטרור. העיקרון היה לשבור את הרצף הערבי של מאות אלפי ערבים פלשתינים, על ידי הקמת ישובים יהודיים. את המגמה הזו דימו להכנסת “ 5 אצבעות“ יהודיות לתוך הרצועה מתוך שטח ישראל, שיחוברו ברצף טריטוריאלי לישראל הריבונית. 

האצבע הראשונה - גוש התיישבות בצפון רצועת-עזה. (שם הוקמו לימים היישובים אלי-סיני וניסנית). נועד למתוח את ההתיישבות היהודית שמדרום לאשקלון עד לפרברי בית-חנון ועזה. 

האצבע השניה - איזור אבו-מדיאן (נצרים). במקור תוכננו שם שלושה יישובים. גוש זה נועד לחצוץ את רצף היישובים הערבים בין עזה לדיר-אל-בלאח. 

האצבע השלישית - גוש יישובים שנועד לחצוץ בין דיר אל-בלאח וחאן-יונס. (שם הוקמו קטיף נצר-חזני וגני-טל, שאליהם הצטרפה גם כפר-דרום). 

האצבע הרביעית - היתה גוש ישובים שנועד לחצוץ בין חאן-יונס ורפיח. (כאן הוקמו לימים היישובים גן-אור, גדיד, בדולח, בני-עצמון, מורג פאת-שדה ורפיח-ים). 

בדיוק באמצע הדרך בין שני ישובים אלו הוקם אחרי פינוי סיני מרכז אזורי גדול - נוה-דקלים - המאחד את שני גושי ההתיישבות הללו לגוש יישובים גדול אחד, הוא גוש-קטיף. 

האצבע החמישית היתה פיתחת רפיח (חבל-ימית), שנועדה ליצור חיץ התיישבותי בין רצועת-עזה וצפון סיני. ההתיישבות באזור זה קדמה להתיישבות בתוך הרצועה. 

חג פורים, י“ד אדר תשל“ב, 29.2.72 – הוקמה נצרים, היאחזות נח“ל שניה ברצועה. ט“ו סיון תשל“ב, 30.5.72 – הוקמה היאחזות הנח“ל השלישית, מורג. 29.5.73 – קמה היאחזות הנח“ל הרביעית, קטיף (כשאוזרחה נקראה נצר-חזני).

בודדים האמינו בהצלחת ההתיישבות באזור. אריה יודנפרוינד ז“ל משדה-יעקב, שבאיגוד מושבי הפועל-המזרחי נחשב לאורים ותומים בנושא קביעת אזורי התיישבות, אומר אחרי סיור בחולות חן-יונס: “יצמחו לי שערות בכף היד אם יצמח פה משהו על האדמה הזאת. זו אדמה שזזה, אלו חולות. שום דבר לא ניתן לגדל עליהם“. בסקרים ארכיאולוגיים שנערכו באיזור, התברר כי על הדיונות הללו אין כל סימנים של חקלאות או התיישבות כל שהיא. מעולם לא הצליח איזשהו בן תמותה להפריח את הדיונות הללו. ממצאים ארכיאולוגיים הוכיחו שמעולם לא נבנו שם מבני קבע, והשטחים שימשו לכל היותר לאהלים של שבטים נודדים.

יודנפרוינד לא שכח את “נבואתו“ שבכף ידו יצמחו שערות לפני שבחולות הללו יגדל משהו. “ניצחוני בני“ היה חוזר ואומר, כשמבטו מלטף באהבה רבה את המתיישבים ואת התוצרת שלהם. 

ב-כ“ב בשבט תשל“ז, 10 בפברואר 1977, אוזרחה היאחזות קטיף ונקראה נצר-חזני – ישוב אזרחי ראשון בחבל עזה. ראש הממשלה רבין אומר בטקס: “זהו יום גדול למדינה ולהתיישבות, יום המסמל את ביסוס אחיזתנו באיזור, שמאז מלחמת ששת הימים נעשה לחלק בלתי נפרד מהמדינה וביטחונה“. אחרי הטקס קבע רבין את המזוזה הראשונה על פתח אחד הבתים, יחד עם בנו של השר המנוח חזני. 

אחרי עקירת חבל ימית החלה תנופת בניה בחבל עזה. בכ“א בטבת תשמ“ג ינואר 83, נערך טקס ההכרזה על נווה-דקלים כיישוב - עם הנחת אבן-פינה וחנוכת בית-הספר. הוקם היישוב אלי-סיני בצפון הרצועה בידי משפחות מהעקורים. עקורי עצמונה הקימו את בני עצמון.

כסלו תשל“ח, דצמבר 87 – האינתיפאדה הראשונה. מציאות חדשה לחלוטין בגוש-קטיף. קשיים חדשים, לא מוכרים מהעבר, הפכו לחלק משיגרת חיי התושבים. בכל בוקר היתה המועצה צריכה להחליט, אם לשלוח את הילדים לבית-ספר, תוך סיכון חייהם עקב ידויי האבנים המאסיביים. התמודדות הקשה ביותר היתה בנושא קליטה ואיכלוס. מי יבוא לגור במקום שנמצא בכותרות רק בהקשרים של אבנים, בקבוקי-תבערה, אלימות ונפגעים? זה היה המאבק העיקרי. הנחמה היחידה מול מצוקת האירועים הייתה - המשך הבניה. בכ‘ בתמוז תשמ“ח עברו 20 המשפחות הראשונות של אלי-סיני למבני הקבע של היישוב, אחרי שש שנות חיים בקראוונים. באותו יום נחנכה גם השכונה החדשה בנוה-דקלים. בחג סוכות תש“ן, אוקטובר 89, נערך טקס איזרוח כפר-דרום בפעם השלישית, והפעם בידי גרעין “צופיה“. 

ממשלת רבין ז“ל, שהביאה את הסכם אוסלו, בלמה הקמת יישובים חדשים. אבל דווקא מלחמת אוסלו שפרצה בעקבותיה חידשה את הקמת היישובים. שכונת “שירת הים“ - שכונה של נוה-דקלים קמה אחרי הפיגוע באוטובוס הילדים של כפר-דרום, בתוך מבנים מצריים ישנים על חוף הים ששימשו כדירות נופש לקצינים מצריים. הוקם היישוב “שלו“ והוקמה שכונה חדשה בעצמונה, “כרם עצמונה“. כן הורחב השטח של כפר-דרום. בשכונה הדרומית של כפר-דרום ישנם 8 בתים דו משפחתיים. הבתים בנויים על תוואי מסילת הברזל הישנה שחיברה בין אשקלון לרפיח ומצרים. מ-2000 עד 2003 נרשם גידול של 10% באוכלוסיה. בשנת 2004 חל ברצועת עזה גידול של 11% במספר התושבים - הגידול הגבוה ביותר באחוזים באיזשהו איזור בארץ. ב-2004 התגוררו ב-21 יישובי הרצועה 8,693 תושבים, לעומת 7,820 ב-2003.