התמודדות עם הטרור הגוש

התמודדות עם הטרור בגוש 


פיגועי טרור רבים, אלפי פגזי מרגמה, ידעו מתיישבי חבל עזה בכל שנות חייהם באיזור, ובמיוחד בחמש השנים האחרונות שלפני העקירה. ההתמודדות של הציבור הייתה מופלאה. למרות המצוקה הביטחונית, רוב התושבים נשארו לגור בגוש-קטיף.
מחלקת הביטחון של המועצה בעזרת הרבשצי“ם וכיתות הכוננות שבכל יישוב ויישוב תיפקדו באופן מיוחד מול פיגועי הטרור. הוקם מערך
הצלה של ביטחון, מד“א וכיבוי אש. שכלל מעל 300 מתנדבים. מערך זה היה שותף פעיל בסיכול פיגועי טרור, ובהצלת חיים של הנפגעים.
הנוער של חבל עזה היה פעיל גם בכיבוי, גם ברפואה ובחילוץ, וגם במוקד האזרחי. במקביל לבנים התנדבו גם כעשר בנות שירות. אחת
המתנדבות החלה כבר בגיל 14. את פעילותה. בגיל 18 הייתה חובשת בכירה. ובגיל 19 הייתה רכזת ובנתה את מערך הרפואה. נער
מנוה-דקלים בגיל 17 חילץ פצועים במורג תחת אש, כשהחברים של אותם חיילים חששו לצאת לשטח. כשמחבלים פוצצו את מוצב טרמיט
ברצועה אחד הצעירים, מתנדב בן 18, כיבה את האש.


באגף הביטחון של המועצה הופעל מיתקן להדרכת מע“רים – מגישי עזרה ראשונה. בכל שנה עברו במקום 150 בני נוער קורס מע“רים,
30-40 מתוכם המשיכו כמתנדבים באגף הביטחון. בכל שנה נפתח קורס נהגי מד“א שמנה 15-20 איש. 25-30 צופי אש בתחנת הכיבוי
על בסיס הדרכה של מערכת הביטחון. העובדים הקבועים בתחנה היו ארבעה בסך הכל. ההשתלמויות יצרו מצב בו רוב נהגי האמבולנס
בחבל עזה היו גם כבאים, גם חובשים וגם לוחמים. אלו היו צעירים שהתרומה שלהם לא היתה בשום יחס לגיל שלהם. נוער בעלי ערכים ו
מודעות. כולם הרגישו שם האבות של כולם, אחים של כולם וילדים של כולם. הם ישבו בכוננות במסדרון כיסופים, שם הציבה המועצה באופן
קבוע כבאית ואמבולנס בכוננות. הצעירים היו אלו שדאגו לניקיון, להדרכות, אימונים, הדרכת ציוד. במחלקת הביטחון לא הבדילו בין נער
לבחור בן 25.


צוותי צח“י
עם ריבוי הפיגועים אחרי ראש השנה תשס“א, ובמיוחד עם ריבוי פגזי המרגמה והרקטות, נקלעו לא מעט יישובים למצב של חוסר אונים וחוסר
שליטה, בעיקר כשהיו תלויים לחלוטין בסיוע מבחוץ. במועצה החליטו לעזור נקודתית לכל יישוב באירועי פח“ע או קסאמים, כשהקהילה עוזרת לעצמה במקרה של יישוב נצור ומתגברת בעצמה על הבעיות, לפחות בשלב הראשון.
מי שעשו זאת היו אנשי הצח“י : צוות חוסן יישובי, שפעל בכל יישוב.


המועצה הקימה מערכי צוותים מתנדבים בכל יישוב ויישוב. 8 תתי צוותים פעלו במסגרת הצח“י. כל אחד קיבל תפקיד המתאים לו.
הרעיון המרכזי היה לגייס כמה שיותר אנשים, שלכל אחד יהיה תפקיד כלשהו, אפילו קטן. הסטטיסטיקה הראתה שהחוסן של האנשים גדל כאשר יש להם דרך התמודדות ועשייה בזמן אירועים. אם יש אירוע, אתה צריך לעשות משהו, אפילו להביא בקבוקי מים בחמ“ל. כשלאדם יש תפקיד הוא לא יושב חסר אונים. ככל שיותר אנשים מגויסים יותר אנשים בעשיה. כל אחד חייל במשימה. “כל אחד עושה את התפקיד הקטן בראש גדול“. זה חשוב גם לתושבים, היודעים שיש גוף אחד שמנקז את כל המידע בכל תחום: חינוך רווחה רפואה וכו‘.