תרבות וחינוך בגוש

בגוש קטיף היו: 42 מעונות, 31 גנים, 6 בתי ספר ותלמודי תורה- ביה“ס וחט“ב “נאות קטיף“, ביה“ס לבנות עצמונה, ת“ת עצמונה, ביה“ס “נועם נצרים“, ביה“ס כפר דרום, ביה“ס “תורת החיים“. 2 מוסדות תיכוניים- ישיבה תיכונית “צבייה“ קטיף ואולפנת נווה דקלים, 3 ישיבות- ביניהן ישיבת הסדר “נווה דקלים“, ישיבת “תורת החיים“ וישיבת “נצר מטעי“ בנצרים ועוד. 4 כוללים, 4 מדרשות ומכינה קדם צבאית- “עצם“ בעצמונה.
כמו“כ פעלו “מתנ“ס קטיף“ ו“היחידה להתפתחות הילד“ שאבחנה וטיפלה במגוון ילדים בעלי מוגבלות ולקות למידה, תחת קורת הגג של מחלקת החינוך.
המאפיין הייחודי של עבודת המחלקה, היה דאגה לכל ילד וילד שגר ברחבי המועצה. לא היה ילד שלא זכה לקידום, סיוע, או כל דבר שהיה מסייע לו ללמוד ולהתחנך, החל ממציאת פתרונות חינוכיים למי שלא מצא את מקומו במוסדות החינוך בגוש, וכלה במציאת פתרונות וקידומם של ילדים מתקשים, בעלי מוגבלויות, או מחוננים.
ילדי הגוש הדתיים למדו במוסדות החינוך שהיו בתוך תחום המועצה ואלו שאינם דתיים, (בעיקר מיישובי צפון החבל) למדו במוסדות- חינוך יסודיים ועל יסודיים בחבל הבשור, ביד מרדכי, בבי“ס “שער הנגב“ ובאשקלון (בכ-14 בי“ס שונים).
האתגר המרכזי שעמד בפני מחלקת החינוך במועצה, היה שמירה על שגרה רציפה. המשימה הייתה קשה ביותר, מאחר והקו המנחה היה שלא לסגור אף מערכת חינוכית בשום שלב, גם בתקופה ביטחונית קשה, של נפילת פצמרי“ם או אירועי ירי, וגם בתקופת המאבק- פרט להפגנות משמעותיות וגדולות, מערכת החינוך פעלה כסדרה..


עולם התרבות בגוש
התרכז במתנ“ס ששכן בנווה דקלים. המתנ“ס היווה אבן- שואבת לאנשי הגוש, שבאו לשם השתתפות באירועי תרבות, אך בעצם באו גם על מנת להיפגש אחד עם השני.
מכיוון שמיקומו של גוש קטיף רחוק ממרכז עירוני מבחינה גיאוגרפית, היה צורך למלא את שעות הפנאי של התושבים, ע“י הפעלת ספריה גדולה שהתאימה לילדים, נוער ומבוגרים וע“י מגוון פעילויות איכותי. אנשי הגוש היו אנשים מגוונים מאד בתפיסה התרבותית שלהם ולכן ההיצע התרבותי היה גדול וניסה לענות על הביקוש של מגוון התושבים. חשוב לציין, כי אף על פי, שהיה שוני גדול בין התושבים, בקרב החוגים לילדים ובפעילויות לנוער ומבוגרים, היה שיתוף מלא של כולם בפעילויות, מתוך כבוד הדדי.
גולת הכותרת הייתה ה“חגיגות בקטיף“ פסטיבל זמר יהודי שהתקיים בט“ו באב והביא אליו אנשים מכל רחבי הארץ
בשנים קשות יותר, של התמודדות ביטחונית לא-פשוטה וכן בימי המאבק הכתום, היה המתנ“ס מעין “אי של שפיות“ בתוך האי-וודאות. שם מצאו האנשים מרגוע ויכלו לעסוק בעניינים אחרים, המשכיחים את הצרות שבחוץ.
בתוך המתנ“ס פעל גם מרכז לנוער. למרכז הזה היו מחוברים כל בני הנוער מהיישובים וכן רכזי הנוער של כל יישוב ויישוב. המרכז עסק בעיקר בנושא של מנהיגות, לקיחת יוזמה ואחריות. המרכז היה מיועד בעיקר לתלמידים בתיכונים אקסטרנים, שעסקו שם בתכנים והעשרה.